האם גלנטריה מתה?

/
/
/
27 Views

בפינה הדרום מערבית של וושינגטון די.סי., ברחוב 4 ו-P, ניצב אחד המונומנטים הלאומיים הפחות מתוירים: הפסל למחווה לאנשי כַּבִּיר. פסל הגרניט האדום בגובה 13 רגל עומד בשקט לבדו עם זרועותיו מושטות בתנוחה שחיקו בסרט מ-1997 כַּבִּיר מאת קייט ווינסלט עומדת על חרטום הספינה הגורלת.

זה היה קצת לפני חצות ב-14 באפריל 1912 כַּבִּיר פגע בקרחון באוקיינוס ​​האטלנטי הקפוא. למעלה מ-1500 אנשים, בעיקר גברים, מתו באותו לילה. לא הייתה אלא "חובה" אחת לאנשי ה- כַּבִּירנשים וילדים קודם כל. וכן, כך היה.

לא הייתה כל פעולה או דחף בקונגרס להכיר במעשי הגבורה הללו או לכבד את האנשים שמסרו את חייהם. זה היה יותר מתשע שנים מאוחר יותר שאגודת הזיכרון לטיטאניק לנשים, בראשות הלן הרון טאפט, אלמנתו של הנשיא טאפט, הקימה את הפסל למרגלות ניו המפשייר שדרת, NW בפארק רוק קריק לאורך הפוטומק. הפסל, שעוצב על ידי גרטרוד ונדרבילט ויטני, נשא את הכתובת בחזית שבה נכתב:

לגברים האמיצים

מי נספה

בהריסה

של הטיטאניק

14 באפריל 1912

הם נתנו את שלהם

חיה שנשים

וילדים

אולי יישמר

הוקם על ידי THE

נשים מאמריקה

נשים היו מתאספות מדי שנה ביום השנה כדי להניח פרחים ולהעניק תודה ותפילות לרוחם של הגברים הללו. היום הנשים כבר לא מתאספות ואין פרחים או תפילות תודה. בשנת 1966 הוחזק הפסל למשך שנתיים כדי לפנות מקום למרכז קנדי. כשהועבר ב-1968 למיקומו הנוכחי, זה נעשה ללא טקס. נראה שאף אחד לא ידע או אפילו לא אכפת לו. לאחרונה, אגודת הטיטאניק לגברים, המורכבת מקומץ עיתונאים, שמתאספים בחצות ביום השנה כדי לשתות טוסט שמפניה לזכרונותיהם של אותם גברים אמיצים.

"הערב, אנו נותנים כבוד לכמה מהאנשים על הספינה האגדית ההיא, אנשים שפעלו בחן תחת לחץ, אנשים שזרמו את האורות, אנשים שהמשיכו לנגן מוזיקה, ואנשים שוויתרו על מקומותיהם כדי שנשים וילדים יוכלו תינצל. לאותם אנשים אמיצים! שמע, שמע!"

האם גבורה כזו נעלמה מהחברה שלנו? האם זה התחיל למות עם מותם של המלך ארתור ודון קיוקסטה? האם זה נקרע עם התנועה לשחרור נשים? תנועת הנשים בהחלט הטתה את קווי החובה המגדרית. אין ספק, כיום יש קונפליקט בערכים המסורתיים של גברים ונשים. "החובה" של שניהם הפכה להיות זהה.

גברים נמשכים לכיוונים רבים, נקרעים מהדיכוטומיה האם מעשיהם ייתפסו כ: אמיץ או פטרוני; אמיץ או מתנשא; אמיץ או סקסיסטי. ישנן מערכות חוקים שונות הנוגעות למצבים חברתיים, לסיטואציות רומנטיות ולסביבת העבודה. פעולות פשוטות כמו לפתוח דלתות, או לסחוב חפץ כבד, או עצירה לתקן דירה לנשים תקועים הופכות לקפיצות אמונה. הסכנה הטמונה היא שאם לא ילמדו את הצעירים שלנו את ערכי האבירות והגבורה אז הם לא יבואו לעזרתה של אישה במצוקה. ישנה ידיעה תת-מודעת, בחסר הטעם השוכן בינינו, שממש מעבר לפינה או ליד או בקרבת מקום נמצא אדם שעדיין מאמין באותם ערכים מסורתיים. זו ההגנה השקטה שיש לכל הנשים והילדים מבלי שהם יודעים זאת.

אי שם בטבע שלנו אנו מוצאים נחמה וסגירות כאשר במאבק בין הטוב ללא טוב, האמת והצדק מנצחים. האנושות שלנו מכירה את הפגיעויות. האם גבורה מתה? אני מאמין יותר מאשר לא. כשפסל שהוקם על ידי נשות אמריקה מתוך הכרת תודה לאידיאלים של גבורה ננטש על ידי אותן נשים; כאשר אומה דואגת רק זמנית למעשי גבורה לפני שהיא עוברת לשערוריית הסלבריטאים הבאה; כאשר אמהות ואבות מפסיקים להנחיל את הערכים הללו לילדיהם; אז כולנו הפכנו לקטנה. מה שאני כן מקווה הוא שהזיכרון של גבורה עדיין חי איפשהו בתוכנו ושלא נדרשים זמנים של סכנה יוצאת דופן עד שהוא ינשם שוב. ובכל זאת, אני תוהה, שאם פרק טיטאניק היה קורה שוב היום, עד כמה התוצאות יהיו שונות?



Source by Donald R Anderson

Leave a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This div height required for enabling the sticky sidebar
Copyright at 2021. www.myhadiah.com All Rights Reserved